<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק'</h1>
<h2>דף מה.</h2>
מרוב כתיבות נלאתי בשבחיך להרבות, אלופי ומיודעי הר'. ובאתי בקצרה להשיב, על ראובן שנתפש בידי גוים, ופישר בס' זקו' ונתערבו עבורו שמעו' ולוי, ושוב הלך ראובן עם השר שלו ועשה כל כך שהפרש שתפש ראובן, פטר את שמעו' ולוי מערובתם בפני העירונים, ושוב לאחר כמה שנים הלך הפרש והעליל על שמעו' ולוי, וגיזם אותם, ומפחד הגיזום נתפשרו עמו בכ"ד זקו', ועתה תובעי' את ראובן לפורעם. נראה היה, שראובן אינו חייב לפורעם, כיון שהפרש פטרם לשלום לפני העירונים, ובין בדיניהם ובין בדינינו לא היה יכול להוציא מהם, מצי ראובן למימ' אחוו טרפייכו ואשלם לכו. ואמרי' בחזק' בתי' [ב"ב מ"ה ע"א], האי בר ישר' דזבן לי' חמרא לבר ישר' חברי' וקאתי גוי ואנוס לי' כו' עד סתם גוים אנסים הם, ולא אשלם ליה אע"ג דקביל עליה אחריות. אמנם יש לחוש לתיקון העולם, אחרי שהוציאוהו מידי גוים אם יפסדו על ידו, אין לך אדם שמציל חבירו מן התפיסה. וכה"ג אמרי' בפ' בן סורר ומורה [סנהדרין ע"ד ע"א], גבי רודף שהיה רודף להצילו ושיבר את הכלים פטור, ולא מן הדין אלא שאם אי אתה אומ' כן אין לך אדם שמציל וכו', ואמרי' נמי [ב"ק קי"ד ע"א] האי בר ישר' דזבין לגוי ביתא אמיצרא דישר' חברי', עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי מחמתיה, ה"נ כ"ש דאוקמי' לגוי עילווייהו, ואריא ארבע ליה אמיצרא. ושמעתי דנין בכל הקהלות, שכל מי שמעמיד את חבירו ערב נגד הגוי שחייב לסלקו מן הגוי בין שהגוי בא עליו כדין ובין שבא עליו שלא כדין, ותולין ואומ' שהוא תקנת הקדמוני'. ומעתה נתתי את לבי ונראה לי דין גמור, מההיא דפ' הגוזל בתר' שהבאתי, דכיון דהאי אונסא אתי מחמתיה, יש לו לסלקו מן הגוי, ובלבד שלא יפשע להתפשר בדמים ואיפשר לו להתפשר בפחות.
